הַשִּׁירָה, מִטִּבְעָהּ, הִיא תְּנוּעָה פְּנִימָה וְהַחוּצָה, כַּאֲשֶׁר בְּיָדְךָ רַק שְׁתִיקָה, אַתָּה בּוֹצֵעַ מִן הַחֹשֶׁךְ טִפָּה, אֲשֶׁר נוֹטֶפֶת עַל מַה שֶּׁלְּךָ, נִדְמֶה, כְּמוֹ שׁוּרוֹת, עֲלֵיהֶן אַתָּה תּוֹלֶה עֲגִילֵי מֶטָפוֹרוֹת, מְקַוֶּה שֶׁיִּנְצְצוּ בְּעֵינֵי הַקּוֹרֵא, כַּאֲשֶׁר יָבוֹא, אַךְ עֶצֶם הָרָצוֹן הַזֶּה, לְבוֹאוֹ שֶׁל הַקּוֹרֵא, הִנּוֹ תְּנוּעָה הַחוּצָה, שָׁם אֵינְךָ מַטִּיל שְׁתִיקָה, שָׁם אַתָּה מַנִּיחַ דִּמְעָה (הִיא כְּבָר נִסְפְּגָה בֵּין הַשּׁוּרוֹת), אֲשֶׁר אֵין לָהּ צוּרָה שֶׁל טִפָּה (זֶה הַשֵּׁם שֶׁל הַשִּׁיר), מְקַוֶּה שֶׁכֻּלָּם יַצְמִידוּ אֶת אָזְנָם לַחֹשֶׁךְ וְיִשְׁמְעוּ דְּמָמָה זוֹלֶגֶת.