top of page
זוהר תקול
אופיר קורן
3
גליון מספר
מִמְשַׁק חֲצֵרוֹת סְמוּכוֹת אֵינוֹ מְאַשֵּׁר לְנוֹצַת הַטַּוָּס
לִפֹּל בֵּין הַגַּג לְגֶדֶר הָעֵץ.
כָּך חוֹלֵם בְּהָקִיץ עֶלֶם בּחֻלְצַת כַּפְתּוֹרִים לְבָנָה.
שׁוּב חָזְרָה מֵהַשּׁוּק הַדּוֹדָה עִם צִמּוּקִים וּשְׁקֵדִים.
מִסְתַּמֵּן שִׁנּוּי בְּאַחַת מִבְּרֵרוֹת הַמֶּחְדָּל שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת,
אַךְ עֲדַיִן הַסַּל עַל בְּסִיס נְתוּנָיו
אֵינוֹ טָעוּן אֲפִלּוּ אִתְחוּל.
רַק הַיָּרֵחַ הוּא זֶה הַמְּשַׁוֵּעַ לְשִׁדְרוּג –
זָהֳרוֹ תָּקוּל עִם תְּצוּגָה שֶׁל אִי-תְּאִימוּת,
כָּךְ חוֹשֵׁב זַאֲטוּט הַמַּבִּיט בּוֹ מִפֶּתַח הָרֶפֶת
בְּעוֹד חַיָּט וְעֶגְלוֹן סוֹרְקִים הַדְמָיוֹת שֶׁל סִיב חַיְשָׁנִי
בַּעַל קִבֹּלֶת מֻרְחֶבֶת
וְדָנִים בְּסֻגְיַת הַכַּשְׁרוּת.
bottom of page
