שְׂפָתִי רוֹצָה לוֹמַר מָה

וְלֹא נִתָּן לוֹמַר 

וּכְבָר נִקְבַּר 

תַּחַת מַעֲטֵה-הַתַּדְהֵמָה.

שְׂפָתִי רוֹצָה לַחְשֹׂף מָה 

בּוֹקֵעַ אֶת קְלִפַּת-הַקַּיִץ, מָה 

פּוֹקֵחַ אוֹר דּוֹהֶה, חוֹסֶה 

שָׁבִיר כְּיִלּוֹד בְּחֵיק-הָאֵם.

שְׂפָתִי רוֹצָה לִשְׁתּוֹת בַּלַּח מִן הַזְּרִימָה.

רַק תְּחוּשַׁת צָמָא אֵדַע 

רַק צָמָא בְּשָׂרִי אֶשְׁלַח

רַק לוֹמַר שְׂפָתִי.

אֶפֹּל אֶל נִימֵי דְּמָמָה

כְּרַעַד עוֹר 

הַמְּצַפֶּה מַגָּע נִשְׁכָּח

לִפְנֵי גִּמְגּוּם שְׂפָתִי.

מִתּוֹךְ עֲרָפֶל בּוֹלְעָנִי

מוֹשֵׁךְ בִּי לַחַשׁ כְּנַף-מְאַוְרֵר,

עֲלוּם-הֲבָרוֹת 

אֲנִי נִפְקַח אֶל פְּנֵי אֶרֶץ.